המאבק בהפרטת בתי הסוהר כדוגמא לעורכי דין הפועלים לשינוי חברתי
עו"ד אביב וסרמן

אם יש עניין משפטי או ציבורי המזוהה יותר מכל עניין אחר עם המרכז האקדמי למשפט ועסקים, הרי המדובר במאבק הציבורי שמנהל המרכז בהפרטת בתי הסוהר בישראל בשנים האחרונות. מאבק זה מהווה כבר, וטרם הסתיים, מופת לסטודנטים ועורכי דין, המבקשים דוגמא לאיך מקצוע המשפט יכול לשמש לטובת הציבור ובמיוחד קבוצות חלשות דוגמת אסירים וסוהרים, שבדרך כלל, קולם לא נשמע.

במקום אחר שרטטתי בפרוטרוט את השתלשלות המאבק (http://aviv.wasserman.googlepages.com/home ). אגע כאן, ממש בקליפת אגוז, במספר נקודות ציון משמעויות. תחילת המאבק הציבורי, בפגישה מקרית, שהתקיימה באוגוסט 2003, מיד עם כניסתי לתפקיד מנהל חטיבת זכויות האדם במרכז האקדמי או המכללה למשפטים בשמו אז, עם פרופ' יואב פלד מהחוג למדע המדינה באוניברסיטת תל אביב. פרופ' פלד היה אז אחד הבודדים, שהיו מודעים בציבור הישראלי, לכך שמשרד האוצר והמשרד לבטחון פנים מקדמים מהלך להקמת כלא בבעלות ובהפעלת חברה פרטית, על פי מודל המקובל במדינות אנגלו-סכסיות שונות.

הנושא נראה מעניין מאד, צומת של סוגיות משפטיות, פילוסופיות, חברתיות וכלכליות, ועל פניו גם מאד בעייתי, הפרטה של סמכות הכליאה, לרבות הכנסה לצינוק, שלילת חופשות ושימוש באלימות. העובדה, שלטענת פרופ' פלד, שום גוף אקדמי או ארגון זכויות אדם מטפל בסוגיה, דירבנה אותי להתחיל לחקור את הנושא. אירגנתי קבוצת סטודנטים, מקרב הסטודנטים בקליניקות והתחלנו לחקור את הסוגיה בעולם. כמה חודשים לאחר תחילת המחקר הסתבר לנו שהתיקון לפקודת בתי הסוהר, המאפשר הקמת כלא פרטי, עבר במליאת הכנסת. החלטתי להתייצב לדיונים בועדת הפנים של הכנסת.

במשך ארבעה חודשים וכ 15 ישיבות תכופות, ייצגתי, יחד עם סטודנטים מהחטיבה, את העמדה השוללת הפרטת בתי סוהר. בגיבוי המרכז האקדמי, אף הבאנו לועדת הפנים, מומחה מאנגליה החוקר את הסוגיה במשך 20 שנה. נראה כי טיעונינו שכנעו את מרבית חברי הכנסת, שהגיעו לדיוני הועדה, מכל קצוות הקשת הפוליטית, מלבד יו"ר הועדה, חבר הכנסת יורי שטרן ז"ל. לאחר כ 15 ישיבות, החליט יושב ראש הועדה להכניס לדיון חברי כנסת שלא לקחו חלק בישיבות, חבר כנסת אחר הוחלף, והתיקון לחוק עבר בועדה ובמליאה, כמעט מבלי להתיחס לעשרות ההסתיגויות שהצגנו לו בדיון.

כל עורכי הדין המנוסים עימם התייעצתי טענו כי אין מה לעשות. החמיאו למרכז האקדמי ולי באופן אישי, על הנסיון לעצור את התהליך בכנסת, אך קבעו כי משעבר החוק אין עילה משפטית לתקוף את חוקתיותו בבג"ץ. סירבתי לקבל עמדה זו. מספר חודשים לאחר אישור החוק, עו"ד אפי מיכאלי, העלה רעיון מהפכני לתקיפת חוקתיותו של התיקון לחוק ויחד שכנענו את הנהלת המרכז האקדמי למשפט ועסקים, בצעד חסר תקדים, להיות המכללה הראשונה למשפטים העותרת בשמה כנגד חוק.

משהתפרסמה בתקשורת כוונתנו לעתור נגד החוק, פנה אליי גונדר בדימוס שלמה טויזר, והחלטנו לצרפו כעותר לעתירה. לאחר הגשת העתירה, חיפשנו עורך דין בעל נסיון בניהול תיקים בבג"ץ. במכרז שהוצאנו זכה עו"ד גלעד ברנע, שלקח על עצמו את ניהול התיק בבג"ץ, בסיועה של עו"ד יעל ברדה. המאבק הציבורי לא התמצה רק בהגשת כתבי בי דין לבית המשפט אלא גם בנסיון לעורר את דעת הקהל לעניין.  הדיונים בבית המשפט היו מלאים בצופים בזכות שורת הרצאות ציבוריות, כנסים אקדמיים ופרסומים בתקשורת אודות הסוגיה התקדימית, שחרגה מעבר לעניין בתי הסוהר והפכה לשאלה האם ישנם גבולות להפרטה.
ברצוני לנצל במה זו ולהודות שוב לכל אנשי האקדמיה מהמרכז ומחוצה לו, שסייעו במחקר ובכתיבה, לאנשי התקשורת ולפעילים החברתיים שלקחו חלק במאבק. מי ייתן ועם מתן פסק הדין, תהא ברכה לעמלכם.